כתבה שפרסמה העיתונאית מתן גולן בעיתון „הארץ” ביום 27.8.2026 מתארת תופעה רחבה ומאורגנת של חדירת מתנחלים לשטחים המצויים בסמכות הרשות הפלסטינית. לפי הכתבה, בשנתיים וחצי האחרונות הוקמו לפחות 30 מאחזים בשטחי A ו־B – מרביתם בשטח B ולפחות אחד בשטח A.
המאחזים הוקמו, לפי הכתבה, במיקומים אסטרטגיים: בראשי הרים, לצד צירי תנועה, בסמוך לבנייה פלסטינית חדשה ובאזורים שבהם נוכחותם יכולה למנוע מתושבים פלסטינים לנוע בחופשיות, להגיע לאדמותיהם או להרחיב את כפריהם. חלק מהמאחזים הוקמו בעומק שטח B, ולא רק בסמוך לגבול עם שטח C.
בין הדוגמאות המובאות בכתבה נמצא המאחז „תל תלפיות” שהוקם בהר ראס אל־עין ליד קוסרה, בעומק של כשני קילומטרים בתוך שטח B. תושבי האזור מתארים תקיפות, איומים, פגיעה ברכוש ומציאות שבה המתנחלים ממשיכים לנוע בסביבת בתי התושבים למרות נוכחותם של כוחות הביטחון.
הכתבה מתארת גם מאחזים ונקודות אחיזה נוספות ליד ג׳אלוד, תורמוסעיא, אבו פלאח, אל־מוע׳ייר, עטארה, ראמון וטייבה. לפי המתואר בה, המאחזים אינם משמשים רק למגורים, אלא יוצרים שליטה בפועל על הדרכים, השטחים החקלאיים והמרחב המקיף את הכפרים הפלסטיניים.
לצד התיאור העיתונאי, הופץ לאחרונה בקבוצת WhatsApp המזוהה עם מתנחלים פרסום שהוצג כ„סיכום שנה במאבק באויב הערבי בארץ הקודש בשנת תשפ״ו”. בפרסום מופיעה רשימה ארוכה של כפרים פלסטיניים ולצד כל אחד מהם מספר התקיפות שלטענת המפרסמים בוצעו בו במהלך השנה.
קוסרה מוזכרת בפרסום במפורש, ולצדה המספר 15. ברשימה נזכרים גם מסאפר יטא עם 43 תקיפות, מוכמס עם 25, ביתא עם 21, אל־מוע׳ייר עם 20, צוריף וסעיר עם 17 כל אחד, אבו פלאח עם 15, ג׳בע עם 14, בורקה שבנפת רמאללה עם 12, תורמוסעיא עם 11, וג׳אלוד, סלפית, קדום ובורין עם 10 תקיפות בכל אחד מהם.
מפרסמי הסיכום טענו עוד כי במהלך השנה נשרפו 436 כלי רכב, הוצתו 201 מבנים ו־15 מסגדים, ונפצעו 409 ערבים. עוד נטען בפרסום כי נופצו עשרות אלפי שמשות, נכרתו אלפי עצי זית, נוקבו מאות צמיגים והוצתו עשרות אלפי דונמים של שדות ומטעים.
עצם פרסומו של „סיכום שנה” מסוג זה, המתאר תקיפות, הצתות ופגיעה בבני אדם וברכוש בלשון מתפארת, מלמד על תחושת חסינות ועל היעדר הרתעה ממשית.
התמונה המצטיירת משני המקורות חמורה במיוחד: מצד אחד, הקמה שיטתית של מאחזים בתוך שטחים המצויים בסמכות הרשות הפלסטינית; ומצד אחר, פרסום המתפאר בהיקף נרחב של אלימות נגד כפרים ותושבים פלסטינים. אין מדובר עוד באירועים בודדים או במעשים מקריים של יחידים, אלא בתופעה רחבה הפוגעת בביטחונם של התושבים, ברכושם, בחופש התנועה שלהם וביכולתם להגיע לאדמותיהם.
התרחבות המאחזים והאלימות משטח C לתוך שטחי A ו־B מעוררת שאלות קשות בדבר מדיניות האכיפה, אחריותם של הצבא והמשטרה והפער שבין הצהרות רשמיות נגד „קומץ קיצוני” לבין המציאות המתמשכת בשטח. כאשר מאחזים מוקמים שוב ושוב, דרכים נחסמות, תושבים מורחקים מבתיהם ומפרסמים מתפארים במאות מעשי אלימות, לא ניתן להסתפק בגינויים כלליים. נדרשת אכיפה ממשית שתפסיק את התקיפות, תסלק את נקודות האחיזה הבלתי חוקיות ותבטיח לתושבים הפלסטינים הגנה וגישה בטוחה לבתיהם ולאדמותיהם.
