ג׳יאת׳ נאסר, עו״ד

בשנת 2025 פורסם מקבץ חריג בהיקפו של הודעות הכרזה על אתרי עתיקות לאורכה ולרוחבה של הגדה המערבית. בדיקת קובץ ההודעות שפרסם המנהל האזרחי מעלה 30 הכרזות על אתרים חדשים בשנת 2025, לצד שתי הודעות תיקון. לכל הודעה צורפה מפה התוחמת את השטח. זאת לעומת אפס הכרזות חדשות בשנת 2024, לפי אותו קובץ.

המספר לבדו אינו מספר את כל הסיפור. ההודעות נוגעות לאתרים הפזורים באזורים שונים בגדה, ובהם חורבת חיה בסביבת בית פוריכ, רוג׳יב ועוורתא; חורבת אל־באב; חורבת אל־ג׳בל; חורבת אל־עקיל באזור סבסטיה; ומזבח הר עיבל. בחלק מהמקרים תוחמו שטחים נרחבים. בהודעות ההכרזה לא צוין באדמות איזה כפר מצוי כל אתר. הדבר מקשה על בעלי קרקע ועל הציבור לזהות מן ההודעה עצמה את הזכויות שעלולות להיפגע, ומחייב אותם לפענח את נקודות הציון והמפות כדי לדעת היכן בדיוק חלה ההכרזה.

לכאורה, מדובר בהפעלת סמכות לשמירה על עתיקות. אולם בחינת ההודעות לצד החלטות מאוחרות יותר על רכישת בעלות ונטילת חזקה מצביעה על התגבשות מנגנון נוסף לנטילת אדמות פלסטיניות: הכרזה על אתר עתיקות, ולאחריה הפקעת הקרקע ונישול הפלסטיני מאדמתו, ובהמשך אף שימוש באדמות אלה לצורך הקמת או הרחבת התנחלויות. ההכרזות שנבדקו פורסמו מבלי שעולה מהן כי לבעלי הקרקע ניתן שימוע מוקדם. גם הבסיס המקצועי לתיחום השטח אינו מוצג בהודעות, ואין בהן הסבר אילו דרכים לשימור העתיקות תוך שמירה על זכויות הבעלים נבחנו.

השטחים שטרם הוכרזו והשינוי במערכת המנהל האזרחי

גל ההודעות שפורסם בשנת 2025 אינו סוף התהליך. במערכת המפות של המנהל האזרחי מופיעים פוליגונים נוספים באזור אלח׳דר ובאזורים אחרים בגדה. בצילומי מסך שנשמרו קודם לפנייתי לרשויות, הכותרת שהוצגה ביחס לחלק מאותם פוליגונים הייתה ״שטח אתר עתיקות הכנה להכרזה״. הניסוח הבחין בין אתר שכבר הוכרז לבין שטח שהכרזתו מצויה עדיין בהכנה. עד היום לא אותרו פרסומי הכרזה ביחס לשטחים אלה באזור אלח׳דר.

ביום 19 בספטמבר 2026 פניתי למנהל האזרחי ולגורמי הייעוץ המשפטי בבקשה לקבל את המידע שעליו מבוססת הכוונה להכריז על אתרים באזור אלח׳דר ולקיים שימוע מוקדם, לפני שתתקבל החלטה ולפני שתפורסם הכרזה. ביקשתי לדעת, בין היתר, כיצד נקבעו גבולות הפוליגונים ומהו ההליך שננקט לפי חוק העתיקות החל באזור.

לאחר הפנייה הבחנתי בשינוי בכותרת המופיעה במערכת. בצילומי המסך המאוחרים נכתב ״שטח אתר עתיקות״; המילים ״הכנה להכרזה״ הוסרו! ביום 25 בספטמבר פניתי שוב לרשויות, ציינתי שטרם ניתנה תשובה לבקשתי ודרשתי הסבר לשינוי. צילומי המסך משני המועדים מתעדים את ההבדל בנוסח המוצג ביחס לפוליגונים שנבדקו.

לשינוי עשויה להיות משמעות מעשית רבה. אדם המעיין במערכת עלול להבין מהכותרת החדשה שהשטח כבר הוכרז כאתר עתיקות, אף שבקשתי לקבל את מסמכי ההליך ולקיים שימוע טרם נענתה.עד כה לא נמסר לי אם התקבלה החלטת הכרזה ביחס לכל אחד מאותם שטחים, מתי התקבלה, היכן פורסמה ומהי המפה החתומה הקובעת את גבולותיה. גם לא ניתנה לתושבים זכות שימוש לפני אותן הכרזוות. סמיכות הזמנים בין פנייתי לבין שינוי הכותרת אומרת דרשני.

סבסטיה: הודעה מוקדמת ולאחריה הפקעת בעלות

סבסטיה ממחישה כיצד הליך הנוגע לעתיקות מתחבר להפקעת מקרקעין בהיקף ניכר. בתאריך 4 במאי נחתמה הכרזה בדבר אתר עתיקות שפורסמה מאוחר יותר ביום 10 אוגוסט 2025 ביחד עם 30 הכרזות חדשות דומות. ביום 12 בנובמבר 2025 פרסם המנהל האזרחי הודעה על כוונה לבצע הפקעה לצורך ״שימור ופיתוח האתר ופתיחתו לאתר קולט קהל לכלל הציבור״. ההודעה התייחסה לאדמות הכפרים סבסטיה ובורקא. היא אפשרה להגיש התייחסות בכתב בתוך 14 ימים, אך ניסחה את האפשרות כהבעת הסכמה לבקשת ההפקעה ולעבודות, ולא כהזמנה ברורה להגשת התנגדות מנומקת.

בהמשך, ביום 11 בפברואר 2026, נחתמה החלטה על רכישת בעלות ונטילת חזקה (הפקעה) בשטח של כ־2,068 דונם. לעומת היקף זה, שרידי העתיקות הגלויים שבהם מבקרים כיום — ובהם האקרופוליס, התיאטרון הרומי, הפורום ורחוב העמודים — מרוכזים בשטח קטן בהרבה, של פחות מ- מ־200 דונם, כלומר עשירית משטח ההפקעה. חלק ניכר מהשטח שנכלל בהחלטה הוא אדמה חקלאית ומטעי זיתים בבעלות פרטית באדמות סבסטיה ובורקא (ראה צילום אוויר להלן). הפער הגדול בין תחום העתיקות הגלויות לבין היקף ההפקעה של אדמות פרטיות מלמד כי נעשה שימוש פסול בחוק העתיקות כדי להשתלט על שטח עצום מאדמות הבעלים הפלסטינים.

ההרודיון: שתי החלטות לרכישת בעלות, ללא הודעת כוונה מוקדמת שאותרה

המקרה השני הוא ההרודיון, באדמות ערב א־תעמרה. במסמכים שנבדקו נמצאו שתי החלטות הפקעה שנחתמו ביום 25 במאי 2026. הראשונה, החלטה מס׳ ה׳/03/26, עוסקת ברכישת בעלות ובנטילת חזקה בשטח של 300 דונם לצורך שימור, פיתוח, הנגשה והסדרת האתר. השנייה, החלטה מס׳ ה׳/05/26, עוסקת ברכישת בעלות ובנטילת חזקה בשטח של 17.4 דונם לצורך חפירה, שימור ופיתוח האתר הארכיאולוגי.

לציין כי לפני החלטת הפקעה זו לא פורסמה הודעה כלשהי בדבר הכרזה על השטח כאתר עתיקות. גם לא פורסמה הודעה בדבר כוונת הפקעה.

כאן בולט ההבדל מסבסטיה. בסבסטיה אותרה הודעה מוקדמת בדבר כוונה לבצע הפקעה. במסמכי ההרודיון שנבדקו לא אותרה הודעת כוונה מוקדמת מקבילה; אותרו שתי החלטות על רכישת בעלות ונטילת חזקה. על כן בפועל לא נעשה הליך שימוע כלשהי, הן לפני הכרזה על אתר עתיקות, אם בכלל הוכרז, והן לפני הכוונה לבצע הפקעה.

ההכרזה עצמה: היכן מקומם של בעלי הקרקע?

הדיון בזכות הטיעון אינו צריך להתחיל רק בשלב שבו מחליטים להפקיע. כבר קביעת אתר עתיקות ותיחום גבולותיו עשויים להשפיע על יכולתו של אדם להשתמש בקרקע, לעבדה, לבנות בה ולהגן על זכויותיו. הממשל הצבאי חייב להקפיד על זכויותיהם של התושבי המוגנים ולמנוע כל פגיעה בלתי חוקית ברכושם. קיימת חובה על הרשות המנהלית המבקש להכריז על אתר עתיקות או לבצע הפקעה לאחרה מכן, למסור לבעלי הזכויות מידע מלא לפני ההחלטה ולאפשר להם להשמיע עמדה, גם לגבי גבולות האתר ומדוע הקרקע שלהם אינה נחוצה להיכלל.

הודעות שנת 2025 מציגות הכזות של קמ”א ארכיוליוגיה, הסכמה לכאורה של הגורם המוסמך במנהל האזרחי ומפה חתומה. אולם מן ההודעות עצמן לא ניתן ללמוד שבעלי הקרקעות קיבלו הודעה אישית, שהוצג להם החומר הארכיאולוגי או שניתנה להם אפשרות להשיג על התיחום לפני קבלת ההחלטה. כלומר בפועל לא ניתנה לבעלי הקרקעות הנכללים בתחומי ההכרזות שום זכות שימוע כנגד הכרזות אלה.

פגם נוסף נוגע לסעיף 6 לחוק העתיקות הירדני, מס׳ 51 לשנת 1966. הסעיף קבע מנגנון של היוועצות במועצה מייעצת לפני הכרזה על אתר עתיקות, והוא לא בוטל בתחיקת הביטחון. כיום אין זה ברור מי הגוף הממלא את מקומה של המועצה המייעצת הירדנית, אם גוף כזה אכן כונן, והאם נערכה עמו היוועצות לפני הכרזות 2025. לא פורסמו פרוטוקולים של היוועצות כזו או חוות דעת ארכיאולוגיות המבהירות מדוע נדרשה הכרזה בכל אחד מן האתרים ומדוע נקבעו דווקא הגבולות שסומנו במפות. הכרזה על אתר עתיקות, בייחוד כאשר היא חלה על קרקע פרטית ועל שטחים נרחבים, אינה יכולה להיעשות על יסוד קביעה סתמית. על המנהל האזרחי להציג את הגוף שעמו נועץ, את חוות הדעת המקצועיות שהונחו בפניו ואת הנימוקים לתיחום שנבחר. בהיעדרם, מתעורר ספק ממשי אם התקיימו התנאים להפעלת סמכות ההכרזה.

מדוע לא להסתפק בשימור האתר ללא הפקעת הבעלות?

גם אם יש הצדקה להגנה על אתר עתיקות, לא עולה מכך מסקנה אוטומטית שיש להפקיע את הקרקע. סעיף 11 לחוק העתיקות הירדני מציב מדרג של אפשרויות שיש לבחון ביחס לבעלי הקרקע: הגעה להסדר עם בעל הקרקע בדבר ביצוע הפעולות הדרושות לשמירה על האתר, ולאחר מכן אפשרויות של שכירות או רכישה בהסכמה, בטרם נעשה שימוש בסמכות ההפקעה. על כן העובדה כי נמצא מקום הראוי להיות מוכרז כאתר עתיקות אין משמעותה כי התוצר הסופי צריך להיות הפקעה. ניתן להותיר את הקרקע בידי הבעלים תוך עשיית הסדר לשימור העתיקות. רק במידה ולא מושג הסדר ניתן לעבור לחלופות האחרות לפי המדרג, שכירות, רכישה, ורק לאחר מכן הפקעה אם אין ברירה.

המסקנה מהאמור לעיל הינה, כי הממשל הצבאי מנסה לעקוף את המנגנון הקבוע בחוק העתירות הירדני על שלביו השונים לעיל. בהחלטות ההפקעה בסבסטיה וההרודיון נזכרים חוק הקרקעות הירדני לרכישה לצורכי ציבור, מס׳ 2 לשנת 1953, והצווים המסדירים את הפעלתו באזור. חוק העתיקות אינו מופיע בהן כמקור הסמכות להפקעה. הבחירה במסלול זה מעוררת שאלה משפטית: כאשר מטרת הרכישה היא אתר עתיקות, האם רשאית הרשות לעקוף באמצעות מסלול רכישה כללי את סדר הבדיקה והחלופות שנקבע בדין העתיקות? בוודאי שלא. בחוק העתיקות נקבע מדרג מפורט איך פועלים מול בעלי הקרקעות הפרטיות לפני שמגיעים להפקעה, אם בכלל, ואם אין כל ברירה אחרת.

אלא שבפועל אף אחד מהשלבים האמורים לפי החוק הירדני לא התקיים מול בעלי הקרקעות הפלסטינים לפני שבוצעו אותן הפקעות דבר המשליך באופן ישיר על הסמכות לערוך הפקעות כאמור.

המקרה של זיבדה, באזור נעלין, מציג שלב מוקדם ואף מטריד יותר. באזור סומן פוליגון הנוגע לכוונה להכריז על אתר עתיקות, אך לפי המידע שבידי טרם אותרה הכרזה שפורסמה כדין ביחס לקרקע הנדונה. למרות זאת, החלו בשטח עבודות חפירה, חישוף ויישור קרקע, כולל פעולות הריסה, לקראת הקמת ההתנחלות המכונה ״זיבדה״. ללמדך, כי מאחורי הסיפור של הכרזות על אתרי עתיקות כביכול, לא עומדת כוונה אמיתית של שימור עתיקות, אלא מטרה זרה אחרת והיא הקמת התנחלות חדשה על אדמות פרטיות. שהרי עובדה היא כי השטח מסומן כאתר עתיקות בהכנה להכזרה, וכבר עכשיו מתבצעות בו עבודות הרס חמורות לצורך הקמת ההתנחלות זיבדה. אם המטרה הינה שימור העתיקות כנטען, כלל לא ברור איך מתיישבת עם הקמת התנחלות במקום. מכאן עולה באופן ברור, כי המטרה הינה נישול הפלסטינים מאדמתם על ידי הפקעת הקרקע בסופו של יום כדי להעבירה לבעלות המדינה תוך שימוש פסול ובלתי חוקי בעליל בחוק העתיקות. ביום 24 בספטמבר 2026 פניתי בשם תושב נעלין בדרישה דחופה להפסיק עבודות המתבצעות באדמתו הפרטית.

שמירה על עתיקות מחייבת שמירה על הדין

נתוני 2025 מראים ריבוי חריג של הודעות הכרזה; המפות באזור אלח׳דר מראות שטחים נוספים המצויים במעקב, לצד שינוי לא מוסבר בכיתוב שהוצג לציבור; סבסטיה וההרודיון מראים כיצד הטיפול באתר ממשיך להחלטות על הפקעה מיידית ללא כל בחינה מוקדמת של חלופות אחרות לפי חוק העתיקות הירדני; וזיבדה מעלה את שאלת הפעולות בקרקע עוד קודם לפרסום הכרזה. כנראה מי שמנחה את הממשל הצבאי סבור כי ניתן להפוך את דיני העתיקות לדרך מקוצרת לשם הפקעת הקרקע ונישול הפלסטיני מאדמתו.

הכרזה סבסטיה