בדוחות שפרסם משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים — OCHA — בחודש יולי 2026, מוצגת תמונה מדאיגה של החרפה באלימות מתנחלים, בהריסות מבנים ובהגבלות גישה בגדה המערבית.
לפי דוח OCHA מיום 10.07.2026, בשנת 2026 נעקרו יותר מ־3,200 פלסטינים ברחבי הגדה המערבית בעקבות התקפות מתנחלים והריסות מבנים בשל היעדר היתרי בנייה ישראליים. מדובר, לפי הדוח, בממוצע של כ־17 אנשים שנעקרו מדי יום — שיעור כפול מן הממוצע היומי בשלוש השנים הקודמות.
בדוח נוסף מיום 23.07.2026 צוין כי עד ליום 20.07.2026 נהרגו 18 פלסטינים באירועים הקשורים לאלימות מתנחלים, מספר שכבר עלה על כלל ההרוגים שנרשמו בכל שנת 2025 באירועים מסוג זה. עוד צוין בדוח כי ברחבי הגדה המערבית, לרבות מזרח ירושלים, פעולות צבאיות, הריסות, הרחבת התנחלויות, אלימות מתנחלים והגבלות תנועה ממשיכות לגרום לעקירה, להגביר סיכוני הגנה ולפגוע בגישה של פלסטינים למגורים, פרנסה ושירותים חיוניים.
נתונים אלה מלמדים כי אלימות מתנחלים אינה יכולה להיבחן עוד כאוסף של אירועים נקודתיים בלבד. כאשר אלימות, חסימת דרכים, מניעת גישה לאדמות, פגיעה ברכוש, איומים, הריסות והגבלות תנועה מצטברים יחד, הם עשויים ליצור מציאות של דחיקת אוכלוסייה ממקומה ושל פגיעה ממשית ביכולת של קהילות פלסטיניות להמשיך לחיות, לעבד אדמות, לרעות עדרים ולהתקיים במרחב שבו חיו במשך שנים.
המשמעות המשפטית של התופעה רחבה. לפי דיני התפיסה הלוחמתית והמשפט הבינלאומי ההומניטרי, על הכוח השולט בשטח מוטלת חובה להגן על האוכלוסייה המקומית המוגנת, על חייה, רכושה, חופש התנועה שלה ויכולתה להתקיים בכבוד. חובה זו אינה מסתכמת בהימנעות מפגיעה ישירה מצד הרשויות, אלא כוללת גם חובה לנקוט אמצעים סבירים למניעת פגיעה מצד גורמים פרטיים, לחקור אירועים, לאכוף את הדין, ולאפשר לתושבים גישה בטוחה לאדמותיהם ולמקורות פרנסתם.
משרדנו מטפל בימים אלה בשלושה תיקים הנוגעים לאלימות מתנחלים, פלישות לקרקעות, חסימת גישה לאדמות ופגיעה בזכויות בעלי קרקע ומחזיקים פלסטינים בגדה המערבית. מניסיוננו, הפגיעה אינה מסתיימת באירוע האלימות עצמו. לעיתים קרובות, לאחר האירוע נוצר שינוי מתמשך בשטח: בעלי הקרקע חוששים להגיע לאדמותיהם, עיבוד חקלאי נפסק, דרכים נחסמות בפועל, גישה לעצי זית ולשטחי מרעה נפגעת, ובחלק מהמקרים נוצרת מציאות חדשה שמקשה על השבת המצב לקדמותו.
לכן, הטיפול המשפטי בתיקים מסוג זה מחייב הסתכלות רחבה: לא רק על האירוע הפלילי הבודד, אלא גם על ההשלכות הקרקעיות, התכנוניות והאזרחיות שלו. יש לבחון מי מחזיק בקרקע, מה מקור הזכות, האם קיימים מסמכי בעלות או חזקה, האם הוגשה תלונה, האם נפתחה חקירה, האם ניתנו צווי הרחקה, האם נדרשה הגנה צבאית או משטרתית, והאם ניתן להבטיח גישה חוזרת ובטוחה לקרקע.
הדברים חשובים במיוחד ביחס לקהילות חקלאיות ורועי צאן. עבור קהילות אלה, גישה לקרקע אינה רק זכות קניינית מופשטת. היא תנאי לקיום יומיומי: עיבוד עצי זית, זריעה, קציר, מרעה, גישה למים, תנועה בין חלקות ושמירה על רצף החיים הקהילתי. כאשר אלימות או איום מתמשך מונעים את הגישה לקרקע, הפגיעה עשויה להגיע לכדי דחיקה בפועל של קהילה ממקומה.
גם חוות הדעת של בית הדין הבינלאומי לצדק מיום 19.07.2024 מחזקת את הצורך לבחון תופעות אלה כמכלול. בית הדין הדגיש כי מדיניות ההתנחלויות, הקצאת הקרקעות, התשתיות והמשטר המשפטי התומך בהן אינם עניינים נפרדים זה מזה, אלא חלק ממערך רחב המשפיע על זכויות האוכלוסייה הפלסטינית בשטח הפלסטיני הכבוש.
על רקע נתוני OCHA, ברור כי יש חשיבות מיוחדת למעקב אחר כל אירוע של אלימות, חסימת גישה, הריסה או עקירה. בכל מקרה יש לתעד את האירוע בזמן אמת, לצלם נזקים, לאסוף עדויות, לשמור מסמכי בעלות וחזקה, להגיש תלונות, לדרוש חקירה ואכיפה, ולבחון אפשרות לפנייה לרשויות הצבא, המשטרה, המינהל האזרחי או לערכאות משפטיות מתאימות.
אלימות מתנחלים אינה רק בעיה ביטחונית או פלילית. היא גם סוגיה קרקעית, תכנונית, קניינית והומניטרית. כאשר היא מובילה לעקירה, למניעת גישה לקרקע או לשינוי בפועל של השליטה במרחב, היא מחייבת תגובה משפטית מהירה, מתועדת ומקיפה.
לקריאת דוח OCHA מיום 10.07.2026 — לחצו כאן.
לקריאת דוח OCHA מיום 23.07.2026 — לחצו כאן.
