היום, 03.07.2026, ניתנה החלטת בית משפט השלום בירושלים על ידי כבוד השופט, סגן הנשיא אמיר דהאן, במסגרתה התקבלה בקשה שהוגשה בשם מר וגיה פרארגיה, ובוטל צו הריסה מינהלי שהוצא נגד בית מגורים בשכונת עין ג׳וויזה בכפר וולג׳ה.
ההליך עסק בבית צנוע בשטח של כ־64 מ”ר, המצוי בשכונת עין ג׳וויזה — החלק הצפוני של הכפר וולג׳ה, אשר לאחר שנת 1967 צורף לתחום השיפוט של עיריית ירושלים, אף שבפועל גדר ההפרדה מפרידה אותו מן העיר. בהחלטתו עמד בית המשפט על כך שלמרות שהדין הישראלי חל בשכונה והיא מצויה בתחום סמכותן של רשויות התכנון בירושלים, מאז שנת 1967 לא אושרה בה ולו תוכנית בניין עיר אחת המאפשרת הוצאת היתרי בנייה לתושבים. עוד צוין כי התוכנית המנדטורית הישנה RJ5 אינה נותנת מענה מעשי, והרשויות אינן מוציאות מכוחה היתרי בנייה.
במסגרת ההליך טען עו”ד ג’יאת נאסר כי לא ניתן לבחון את צווי ההריסה בוולג׳ה במנותק מן המציאות התכנונית הקשה והמתמשכת בכפר. במשך עשרות שנים לא הוסדר התכנון בשכונה, בעוד התושבים נדרשים להתמודד עם צווי הריסה, מבלי שקיים עבורם מסלול תכנוני ממשי וסביר לקבלת היתרי בנייה.
עו”ד נאסר הדגיש כי אין מדובר במקרה רגיל, אלא בכפר הסובל מקיפאון תכנוני מתמשך, כאשר תושביו מנסים במשך שנים רבות לקדם תוכניות שיאפשרו להם לבנות ולהתגורר כדין, אך בפועל נאלצים להתמודד עם אכיפה מינהלית קשה.
בית המשפט קבע בהחלטתו כי המצב התכנוני בעין ג׳וויזה איננו משביע רצון כלל ועיקר, וכי רשויות התכנון זנחו את השכונה כמעט שישים שנה, למרות החלת המשפט הישראלי עליה והכללתה בתחום השיפוט של ירושלים. עוד צוין כי הפתרון לבעיה מתקדם באיטיות רבה, ורק בעקבות הליכים משפטיים ממושכים ומייגעים.
בסופו של דבר קיבל בית המשפט את הטענה המהותית שהעלה עו”ד ג’יאת נאסר במישור המידתיות. בית המשפט קבע כי מדובר במבנה צנוע, חד־קומתי, שאינו מהווה הפרה גסה ובלתי הפיכה של תכנון עתידי, ואינו חורג מדפוסי הבנייה הקיימים באזור. כן נקבע כי לא נמצא פגם בניקיון כפיו של המבקש, וכי מאפייני המבנה וסביבתו תואמים את הייעוד הספציפי שהוצג ביחס לצורכי המגורים של המבקש.
על יסוד שיקולים אלה קבע בית המשפט כי בנסיבות המקרה, השימוש בצו הריסה מינהלי הוא אמצעי שמידתו עולה על הנדרש לצורך הגשמת תכליות חוק התכנון והבנייה. לכן התקבלה הבקשה, וצו ההריסה המינהלי בוטל.
החלטה זו מהווה נדבך חשוב במאבקם של תושבי וולג׳ה נגד אכיפה מינהלית דרסטית, המופעלת על רקע מציאות תכנונית חריגה וקשה. היא מדגישה כי גם כאשר מדובר בצווי הריסה מינהליים, יש לבחון את נסיבות המקרה הפרטניות, את מידתיות ההליך, ואת המצוקה התכנונית המתמשכת שממנה סובלים התושבים.
