בכתבה שפורסמה באתר הארץ ביום 29.07.2026 דווח כי מפקד פיקוד המרכז חתם על 15 צווי תפיסה לאדמות בשטח A, במטרה ליצור חיבור בין שתי התנחלויות חדשות — נועה ועמק דותן.
לפי הדיווח, מדובר במהלך חריג במיוחד: שטחי A מצויים לפי הסכמי הביניים תחת אחריות אזרחית וביטחונית פלסטינית, וכניסת אזרחים ישראלים אליהם אסורה. עוד צוין בכתבה כי לפי ארגון המחקר כרם נבות, זו הפעם הראשונה שבה נעשה שימוש בצווי תפיסה בשטח A לצורך חיבור בין התנחלויות, ולא לצורך ביטחוני מובהק כגון גדר או בסיס צבאי.
צו תפיסה הוא כלי חריג, המאפשר לצבא לתפוס חזקה במקרקעין או ברכוש. לפי עקרונות המשפט הבינלאומי, שימוש בכלי זה בשטח הנתון לתפיסה לוחמתית אמור להיות מוגבל לצורך צבאי ממשי, מובהק וזמני. כאשר צווי תפיסה משמשים בפועל ליצירת חיבור תשתיתי או מרחבי בין התנחלויות חדשות, מתעוררות שאלות קשות ביחס לסמכות, למטרת הצווים, למידתיות הפגיעה ולזכויות בעלי הקרקע והמחזיקים הפלסטינים.
הדיווח מציין כי ההשתלטות על השטח נעשית לאחר החלטת הקבינט להקים התנחלויות חדשות בצפון הגדה, ולאחר ביטול חוק ההתנתקות ביחס לאזורים אלה. עוד דווח כי משפחות ראשונות צפויות לעבור להתנחלויות החדשות נועה ועמק דותן כבר בתקופה הקרובה, וכי עבודות התשתית מקודמות במהירות.
מעבר לעצם תפיסת הקרקע, למהלך כזה עשויות להיות השלכות רחבות על המרחב הפלסטיני הסמוך. צווי תפיסה לצורכי דרך, תשתית, מעבר או חיבור בין נקודות התיישבות עלולים להשפיע על גישה לאדמות חקלאיות, רציפות חלקות, תנועה בין כפרים, שימוש בדרכים קיימות, אפשרויות עיבוד ופיתוח עתידי של הקהילות הפלסטיניות באזור.
מבחינה משפטית, השאלה אינה רק אם הדרך קיימת או אם נדרש שיפור תשתיתי מסוים. השאלה המרכזית היא מהי תכלית התפיסה: האם מדובר בצורך צבאי זמני ומוגדר, או במהלך שתכליתו המעשית היא שירות תשתיתי להתנחלויות אזרחיות חדשות. ככל שמדובר בתפיסת מקרקעין שנועדה לאפשר או לבסס התיישבות אזרחית ישראלית בשטח הכבוש, מתחדדות שאלות מתחום דיני התפיסה הלוחמתית, דיני הקניין, המשפט המנהלי והמשפט הבינלאומי ההומניטרי.
הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר מדובר בשטח A. שימוש בצווים צבאיים בתוך שטח שהוגדר בהסכמי הביניים כמצוי באחריות פלסטינית מעלה שאלות נוספות ביחס למעמד הסכמי אוסלו, לגבולות הסמכות הצבאית, ולמשמעות המהלך מבחינת מבנה השליטה בשטח הפלסטיני.
על פי תגובת צה״ל שהובאה בכתבה, הצווים נועדו לצורך מבצעי, לשינוי בפריסת הכוחות ולהגנה על יישובים ישראליים שמוקמים בהתאם להחלטת הממשלה, תוך שימוש בדרך קיימת ושיפורה. גם בהינתן תגובה זו, יש חשיבות משפטית לבחון האם קיימות חלופות שפגיעתן פחותה, מהו היקף השטח הנתפס, מה משך התפיסה, האם מדובר בתפיסה זמנית או בתשתית ארוכת טווח, והאם ניתנה לבעלי הזכויות אפשרות ממשית להתנגד.
הדיווח מצטרף למגמה רחבה יותר של קידום התנחלויות חדשות, הסדרת נקודות התיישבות, וסלילת כבישים ותשתיות בגדה המערבית. כאשר מהלך כזה מגיע גם לשטחי A, מתחדדת השאלה האם מדובר בהרחבת דפוסי השליטה והתשתית הישראליים אל אזורים שלפי הסכמי הביניים לא נועדו להיות תחת ניהול תכנוני או אזרחי ישראלי.
הדברים רלוונטיים גם בשים לב לחוות הדעת של בית הדין הבינלאומי לצדק מיום 19.07.2024, שבה נקבע כי מדיניות ההתנחלויות, הקצאת הקרקעות, התשתיות והמשטר המשפטי התומך בהן צריכים להיבחן כמכלול. חוות הדעת מדגישה כי שאלות של קרקע, תשתיות, תכנון, דרכים והקצאת משאבים אינן עניינים טכניים בלבד, אלא חלק ממערך רחב של שליטה במרחב והשפעה על זכויות האוכלוסייה הפלסטינית.
מבחינה ציבורית ומשפטית, יש חשיבות רבה לעקוב אחר פרטי הצווים: מהו השטח המדויק שנתפס, מי הם בעלי הזכויות והמחזיקים, מהי מטרת התפיסה המוצהרת, האם נבחנה חלופה שפגיעתה פחותה, מה משך התפיסה, האם ניתנה זכות טיעון, והאם הצווים נועדו לצורך צבאי זמני או לצורך תשתיתי־התיישבותי ארוך טווח.
לקריאת הכתבה באתר המקור:
https://www.haaretz.co.il/news/politics/2026-07-29/ty-article/.premium/0000019f-aa49-dfac-a5df-bbd905ad0000
